חווית הלמידה, אדגר דייל ואני...

בשיעור האחרון שלנו בקורס הערכת טכנולוגיית מידע של דר' ליאת אייל, למדנו על מודל החרוט של דייל. החרוט מייצג את חשיבות השימוש במדיום המתאים להעברת המסר אל הלומד. את המדיום יש לבחור על פי שיקולים של נסיבות, צרכים ותוכנית לימודים ובהתאמה למטרות הלמידה.

אדגר דייל שערך מחקר בנושא בשנות ה- ,60 ייצר תרשים חרוט המתאר את חווית הלמידה.

בראש החרוט - חשיבה בסמלים: סמלים מילוליים וסמלים חזותיים כמו מפות, תרשימים, דיאגראמות וכו'. במרכז החרוט- הסתכלות: רדיו, סרטים, טלביזיה , תערוכות וכו'.

בתחתית החרוט- השתתפות אישית של הלומד: ניסיונות וחוויות בלתי אמצעיים.

על פי דייל, הלמידה הכי פחות אפקטיבית נמצאת בקצה העליון של החרוט ומוצגת באמצעות סמלים מילוליים או דיבור ואילו הלמידה האפקטיבית ביותר נמצאת בתחתית הקונוס והיא למידה חווייתית והתנסות עצמית.

בפוסט הקודם שלי כתבתי על חווית ההוראה שלי לאור השינוי בתפקיד המורה בכיתה כמו במודל של קאן, גם דייל מתייחס לנושא זה ואומר:

"The modern approach to learning places the teacher in a new role- that of manager, organizer, motivator and evaluator of experiences. The teacher makes choices from a rich variety of media and takes a larger role in the development of structural materials". (Dale 1969)

הפעם אני כותבת כשאני בצד השני של המתרס- בתור לומדת!

אין ספק שאני זוכרת יותר טוב דברים שאני חווה באופן מוחשי או מתנסה בהם באופן אישי. אך מעבר לכך שהשימוש במדיה משפר עבורי את מהלך הלימוד ותורם לתהליך הלמידה שלי, אני יודעת להעיד על עצמי שאני מיטיבה ללמוד כאשר הלמידה היא משמעותית עבורי מבחינה אישית .

דייל אמר את המשפט הזה בשנת 1969, שנה לפני שנולדתי. היום ארבעים ושלוש שנים לאחר מכן הנושא רלוונטי יותר מתמיד גם מההיבט של המורה וגם מההיבט של הלומד.