דיגיטליות בין דורית

אתמול ישבתי עם המחשב בסלון עם בתי בת השבע, תלמידת כיתה א'.
היא בקשה ממני לחפש לה סרטון על יציאת מצרים בגוגל.

"מאיפה את מכירה את גוגל?" שאלתי אותה בפליאה.

" למדנו בשיעור מחשבים בבית הספר לקראת חג הפסח".

נזכרתי בבית הספר שלי. אני זוכרת שיעורי תזונה, התעמלות, אמנות...אבל מחשבים ? לא!  

הפעם הראשונה שהשתמשתי במחשב היה במסגרת חוג מחשבים שאליו נרשמתי כשהייתי ילדה. אני לא זוכרת בדיוק מה למדתי אבל אני כן זוכרת מסך שחור, כיתוב בצבע ירוק זוהר, סימן הנקודותיים והרבה אותיות לועזיות. (מראה חזותי שרחוק מאד  מהממשק שבו בתי משתמשת בו היום כאשר היא נגשית למחשב.)

למה אני בעצם מתפלאה? לרגע היה נראה לי כי קטנה מדי לדעת על גוגל? אבל זה לא נכון. הבת שלי הקטנה , כמו גם שלושת הגדולים שלי, שייכת לדור הילדים הדיגיטאליים.

מושג שהכרתי רק עם תחילת לימודי במכללה.  בשנת 2001 טבע מארק פרנסקי, עתידן ואיש חינוך, מונחים המגדירים את ההבדל בגישות לטכנולוגיה: "ילידים דיגיטליים" (Digital Natives) הם ילידי השנים שלאחר 1986, שנולדו לתוך עולם של מחשבים אישיים, אינטרנט, סלולרי ו־mp3 - אלה השוחים בטבעיות במי הטכנולוגיה. מולם עומדים "המהגרים הדיגיטליים" (Digital Immigrants), שהטכנולוגיה היא כלי שהם לומדים להשתמש בו.

למרות שנולדתי דור לפניהם ואני לא מתאימה מבחינה דורית להגדרה של פרנסקי, אני לא מתביישת להחשיב את עצמי בדיוק ככזאת. ילדיי נדהמים בכל פעם מחדש כאשר אני יודעת משהו שהם לא יודעים על מחשבים, אינטרנט ואפליקציות, ואני כמובן נהנית מכך.

ויותר מזה, ילדיי זכו בדור של סבים וסבתות מעודכנים היודעים להעלות ולסרוק תמונות ומתנהלים במייל, סקייפ  ואף פייסבוק.

לחיי כל הדורות!