השבוע שבו אנו מציינים את יום הזכרון לחללי צהל גרם לי שוב להזכר בזכרון ילדות. בימים שבהם את השירים הכי טובים שמענו ברשת ג' אני זוכרת את עצמי לוקחת קסטה מכניסה לטייפ לוחצת על הכפתור האדום ומריצה יום שלם את הטייפ כדי להקליט את השירים המיוחדים ששודרו במהלך היום. הרגשתי הכי מעודכנת שאפשר עם מכשיר ה- sony והקופסא השקופה של הקסטה שעליה יכולתי לכתוב את סדר שמות השירים שהקלטתי.
הקדמה הטכנלוגית הגיעה כאשר גילתי שבטייפ החדש שלי אני יכולה להקליט את השירים וגם לעשות רעש בחדר. אפילו לראות טלבזיה באותו הזמן או לדבר עם חברה בטלפון, כי המכשיר המתקדם מקליט מתוך עצמו. ביום למחרת הפעלתי את הטייפ, הרצתי את השירים קדימה ואחורה שוב ושוב על מנת לשמוע המילים ולכתוב אותם על דף. היו שורות שלא הצלחתי להשלים וכשהייתי מוצאת את השיר מודפס בספר או בעיתון השלמתי את השורות החסרות. כשהצלחתי לכתוב שיר שלם הייתי מאד מרוצה מעצמי. לקחתי את הדף ובחדר הייתי שרה את השירים ולומדת אותם בע"פ.
הקדמה הטכנולוגית הזו לקחה את ילדי אל עולם אחר לחלוטין. גם הם בעניין של למצוא מילים לשירים עכשווים ולשיר אותם בחדר, רק שהדרך אל המילים אצלם הרבה יותר קצרה. נכסים לגוגל או שירונט מקליקלים את שם השיר ובפעולה אחת לוחצים על מקש ההדפס.
היום מכשיר הטייפ רקורדר והקסטות יושבים בקופסא במחסן וכשאני רוצה לשמוע שיר אני נכנסת ל-יוטיוב ובוחרת מתוך מבחר הביצועים הקיים. אך הזכרונות ובעיקר השירים המדהימים מתנגנים ולא נשכחים. אחד השירים שתמיד גורם לי להצפה של זכרונות פחדים וכאב הוא השיר "מה אברך" מאת רחל שפירא ויאיר רוזנבלום. וכשאני קוראת את השורות האחרונות של השיר אני תמיד בוכה: "הנער הזה - עכשיו הוא מלאך. לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, אלוהים לו אך ברכת לו - חיים."
חגית היקרה,
השבמחקתיאור ילדותך מזכיר לי מאוד את ילדותי.
החזרת אותי כמה שנים אחורה ולנגד עיני ראיתי את הטייפ והקלטות שלי. אני זוכרת את תחושת המתח והציפייה לשיר הבא שיתנגן, להקליט או לא...
אין ספק שבימים אלו לילדינו ותלמידינו הרבה יותר קל במציאת שירים וסרטונים, זמנים אחרים.
תהני מכתיבת הבלוג
מיכל
מיכל
השבמחקאכן אנחנו הדור הישן ( זה מה שההורים שלנו אמרו לנו וכנראה ילדנו יאמרו לנכדינו)
תודה על הטיפ והתגובה.
חגית
חגית יקרה,
השבמחקגם אני נזכרתי בילדותי, אלא שלי היה טייפ סלילים ענק וישן עם מיקרופון שהייתי מצמידה לרדיו הישן והטוב ומקליטה את שיריי הלהקות הצבאיות שאהבתי, את שירי הביטלס שנחשפתי אליהם וגם את הזמר הנערץ ביותר על בנות 12 דאז- מייק בראנט.
לימים השתכללתי ובכיתה י"א קניתי בכסף שהוריי נתנו לי לעשות רישיון נהיגה - מערכת סטריאו קטנה שגרמה לי להוציא את כל כספי על תקליטים.
עברו השנים והכל נהייה קל כל כך. אבל- השירים העצובים של יום הזכרון עדיין גורמים לי לבכות כשאני שומעת ברדיו.
אורלי,
מחקכייף לשתף כך זכרונות. יש דברים שאפילו קדמה לא יכול לשנות וטוב שכך.
תודה על הקריאה והתגובה.
חגית
חגית צהריים טובים!
השבמחקזכרונות מבית אבא...
יום הזיכרון, די שקט, לא מדברים יותר מדי, שירי הלהקות מזכירים את החבר של אבא שנפל במלחמת ששת הימים ובמעבר חד בל ישוער, הלם, רעש, דגלים מתנופפים ברוח הערב הקרירה, קולות הזיקוקין נשמעים מכל עבר.
יום אחרי, סיור בתערוכות הנשק והשלל, תמונה על נגמ"ש סורי או מצרי שנלקח שלל תמונת ניצחון...
צבא, קלטת SONY CHROM אשר מקליטה באיכות גבוהה יותר עולה יותר, ומה לא עושים בשביל איכות ...
לאחר צבא, מערכת קומפקט דיסק משולבת, שני טייפים, כשהאחד מקליט מהטייפ האחר או מהרדיו, שכלול טכנולוגי. הקומפקט דיסק מוכן ומזומן להריץ את הדיסק הראשון שקניתי " שם טוב לוי" וברקע מתנגן הנסיך הקטן מפלוגה ב'.
עותניאל