אני והרשומה שלי

מי שלא כותב בלוג לא יודע מהו מפסיד.

רשומת סיכום שאותה נתבקשתי לכתוב בסוף הסמסטר השלישי בלימודיי מחייבת אותי לחזור אחורה ולחשוב על עצמי בתהליך כתיבת הבלוג.

שאלתי את עצמי שאלות פשוטות כמו: ממה נהנתי? מה ריגש אותי? איך ידעתי על מה לכתוב? או כמה לכתוב?
חזרתי לרשומות השונות ובדקתי את מה שעשיתי. חלק מהנושאים שעליהם כתבתי היו נושאים מן הקורסים השונים שבהם השתתפתי, חלק היו נושאים שאותם רציתי לחקור לבד.

מסגרת הזמן שבו חוייבתי לכתוב (רשומה אחת בשבוע) אילצה אותי להכנס למוד עבודה קבוע שבו תיכננתי את זמני בתוך ים המשימות השונות שבחיי. לעיתם הרגשתי שאני שוחה מעל הזרם ולעיתים הלכתי לאיבוד. כל רשומה דרשה את תשומת הלב שלה, החל מבחירת הנושא, חיפוש מידע באינטרנט, קריאה בספרים ובעיתונים, שיחה עם חברים או משפחה ועד לסגנון כתיבת הרשומה עצמה. וגם כאשר  הכל היה מונח בפני ומצאתי את כל מה שרציתי הייתי צריכה להיות במצב הרוח הנכון על מנת לכתוב.

לאחר פרסום הרשומה מצאתי את עצמי קוראת אותה שוב ושוב ומנהלת עם עצמי דיאלוג פנימי לראות אם אני מסכימה עם מה שכתבתי. הקריאה בבלוג היא סוג של הסתכלות במראה על עצמי. כשהסכמתי ואהבתי את מה שכתבתי אפילו התגאתי ואמרתי לא פעם לחבר, מכר או בן משפחה: "אתה יכול/ה לקרוא על זה בבלוג שלי..."

כתיבת הבלוג נתנה לי את האפשרות להמשיך וללמוד על הנושאים השונים שאליהם התוועדתי בקורסים, מעבר לגבולות המקום והזמן של הלימודים. הבחירה הייתה בידי עד כמה להמשיך ולהעמיק בנושא מסויים או להגיע אל נושא אחר, ואהבתי את יכולת הבחירה הזו.

תהליך כתיבת הבלוג בשבילי היה מעצים ואיפשר לי לעצב את מי שאני באופן אישי ומקצועי.