Tell me and I forget, show me and I remember, let me do and I understand

לפני 2500 שנה אמר את המשפט החכם הזה הפילוסופ הסיני, קונפוציוס, אשר נולד ב- 551 לפנה"ס.
כבר בהיותו נער עסק בהוראה ובהמשך חייו המקצועיים הקים בית ספר לנערים אשר קיבל אליו כל נער שרצה ללמוד בלי קשר למעמדו החברתי.  במרכז תפיסתו העמיד קונפוציוס את האנושיות ובמאה ה-5  לפנה"ס נוסדה דת "קונפוציאניזם" – אסכולת המלומדים, המבוססת על דברי קונפוציוס.

אני בטוחה שקונפוציוס לא היה יכול לדמיין את הלמידה המקוונת וההוראה המתקושבת הרווחת היום, בדיוק כפי שאנו מתקשים לדמיין את חייהם של אנשים בתקופה שבה הוא חי, אך מה שבעיקר מדהים אותי הוא עד כמה המשפט החכם שלו רלוונטי היום אל עולמינו יותר מתמיד. בעצם, 2500 שנה לא שינו כלום בעניין המהותי ביותר העומד בבסיס הלמידה והיא שהלמידה חייבת להיות רלוונטית, שכן בעידן השפע והקלות שבו ניתן לייצר כיום מידע ולהעביר אותו הלאה חשוב שהלמידה תהיה מעניינת ושהתלמיד, בכל גיל אשר הוא, ירצה ללמוד אותה.

כולנו יודעים כי ישנם סגננות למידה שונים; למידה אינטלקטואלית, למידה רגשית ולמידה התנסותית וכו'.
ואם הייתי צריכה להגדיר איזה מן לומד אני, הייתי אומרת שאני שילוב של שני סגנונות כלומר הכי מתאים לי ללמוד למידה רגשית והתנסותית גם יחד.
ולעיניינו, למידה משמעותית בעולם התקשוב מתבססת על המורה כמאמן, המידע שנלמד בתהליך של אסימילציה והמחשב כערוץ תקשורת בין המורה והתלמיד מעבר לגבולות הזמן והמקום של הכיתה.
 

משימת הסיכום שניתנה לנו בקורס מדעי החינוך של ד"ר גילה לוי-עצמון היתה החזון האישי שלי למערכת החינוך. המטרה: יצירה אישית המבטאת את החזון שלנו למערכת החינוך. האמצעי: כל כלי מתוקשב. השאלות המכוונת היו: כיצד אני מדמיין את מערכת חינוך? איך אני מאמין מערכת חינוך אידיאלית צריכה להראות? מה החלום שלי למערכת החינוך בעתיד? מה האידיליה שלי? אילו יכולתי לתכנן מערכת חינוך, מה הייתי משנה? כיצד הייתי משנה?

לאחר כמה ימים של מחשבה ובעזרת ילדיי המקסימים שנרתמו למשימה, יצרתי סרטון המחשה קצר המתאר את הדמיון שלי...